אלינור רוזוולט, ראש הוועדה לזכויות האדם של האומות המאוחדות, היתה הכוח המניע ביצירת מגילת הזכויות של 1948 שלעולם תהיה המורשת שלה: 'ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם'.

אלינור נולדה בעיר ניו יורק והתחתנה עם הפוליטיקאי המצליח פרנקלין שלנו רוזוולט ב-1905, והפכה מעורבת כל כולה בשירות הציבורי. כאשר הם הגיעו לבית הלבן ב-1933 כנשיא והגברת הראשונה, היא כבר הייתה מעורבת בצורה עמוקה בנושאים של זכויות האדם וצדק חברתי. כשהיא ממשיכה את עבודתה בשם העם, היא פעלה למען זכויות שוות לנשים, לאפרו-אמריקנים ולעובדים ב-'תקופת השפל', כשהיא נותנת השראה ותשומת לב למטרותיהם. באומץ לב ובישירות, היא תמכה באופן ציבורי במריאן אנדרסון כאשר ב-1939 נמנע מהזמרת השחורה להשתמש ב-'היכל החוקה' בוושינגטון בגלל הגזע שלה. רוזוולט דאגה לכך שאנדרסון תופיע במקום זאת על מדרגות מצבת הזיכרון של לינקולן, כשהיא מהווה דוגמא, מעוררת השראה ומתמדת של אומץ אישי וזכויות האדם.

כנציגת האומות המאוחדות

ב-1946, מונתה אלינור רוזוולט כנציגת ארה"ב באומות המאוחדות, על-ידי הנשיא הרי טרומן שירש את מקומו של פרנקלין רוזוולט בבית הלבן לאחר מותו ב-1945. כראש הוועדה לזכויות האדם, היא תרמה לניסוח 'ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם', שאותה הגישה לעצרת הכללית של האומות המאוחדות במילים אלו:

"אנו עומדים היום בפני מאורע היסטורי הן בקיומו של ארגון האומות המאוחדות והן בקיומה של האנושות. מי ייתן והכרזה זו תהפוך להיות ה-'מגנה כרטא' עבור כל בני האדם בכל מקום."

רוזוולט כונתה על-ידי הנשיא טרומן "הגברת הראשונה של העולם" עבור ההישגים שלה בתחום ההומניטארי לאורך כל חייה, והיא פעלה עד סוף ימיה כדי להשיג את ההכרה והיישום של הזכויות שבאות לידי ביטוי בהכרזה. המורשת של דבריה ושל פועלה מופיעה בחוקה של מדינות רבות ובגוף מתפתח של כוח החוק הבינ"ל שכעת מגן על זכויותיהם של גברים ונשים ברחבי העולם.

"עשה מה שהינך מרגיש בליבך שהוא צודק – מאחר שבכל מקרה יבקרו אותך. אתה תסבול אם תעשה זאת, ותסבול גם אם לא". – אלינור רוזוולט